פסק-דין בתיק בר"ע 54124-06-12

השופטת לאה גליקסמן :

1.      לפנינו שתי בקשות רשות ערעור שעניינן החלטות לגילוי מסמכים ספציפי של בית הדין האזורי בתל אביב (ע"ב 4257/10; השופטת הדס יהלום).

2.      התקיים דיון ביום 28.10.2012, בו טענו הצדדים טענותיהם לפרוטוקול, ולאחריו הגישו השלמת טיעון. בעקבות הדיון והשלמת הטיעון צומצמה המחלוקת בין הצדדים במידה ניכרת. כן הוסכם כי בית הדין ידון בבקשת רשות ערעור  כבערעור בהתאם לתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, וזאת על יסוד כלל החומר שבתיק.

הרקע לערעור:

3.      המערער (להלן - התובע) כיהן בתפקיד מנהל נציגות המשיב 1 (להלן - הבנק) בישראל.

4.      המשיב 2 (להלן - אלמליח) שימש, בין היתר, כראש הדסק הישראלי במטה הבנק השוויצרי בג'נבה וכחבר במועצת המנהלים. במסגרת תפקידו היה ממונה, בין היתר, על נציגות הבנק בישראל ושימש כמנהלו של התובע.

5.      לטענת התובע בכתב התביעה אלמליח התנכל לו במשך תקופה ארוכה ובסופו של דבר הורה על פיטוריו;  פיטוריו היו נגועים בחוסר תום לב, ללא שימוע, ובתואנות שווא, מחמת שהתובע התנגד למהלכים שבהם הבנק על פי הנחיותיו של אלמליח עסק בפעילות בנקאית שוטפת בישראל, באמצעות עובדים משוויץ, תוך הפרת הנחיות הפיקוח על הבנקים של בנק ישראל והרשות לניירות ערך, שהתובע התריע עליה. תביעתו של התובע עומדת על סך של 5,629,563 ש"ח ובמסגרתה נתבעו, בין היתר:  פיצויים בגין פיטורים שלא כדין; הקצאת מניות; פיצוי על נזק לא ממוני על פי חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז - 1997; הפרשי בונוס לשנים 2007 ו- 2009; הפרשי פיצויי פיטורים; קבלת מלוא התנאים על פי חוזה העבודה לתקופה מיום 16.6.2009 עד יום 30.6.2009; קבלת תנאים נלווים בגין התקופה מיום 1.7.2009 עד יום 30.9.2009.

6.      לטענת הבנק, ההחלטה על סיום עבודתו של התובע נתקבלה לנוכח העובדה שהנציגות הישראלית עליה היה התובע ממונה לא הציגה נתונים משביעי רצון במשך תקופה ארוכה וביצועיו של התובע היו נמוכים, וכן בשל כך שנוצר משבר אמון בין התובע לבין הממונים עליו והכפופים לו, ובשל סירובו של התובע להוציא לפועל צעדי התייעלות הכרחיים.

7.      הליכי גילוי מסמכים מורכבים וממושכים התנהלו בין הצדדים, וכאמור בשלב זה צומצמה המחלוקת למספר מסמכים .

המסגרת הנורמטיבית:

8.      כידוע, השאלה הראשונה אותה יש לבחון בהכרעה בבקשה לגילוי מסמכים היא שאלת הרלבנטיות. בעניין זה קבע בית הדין הארצי בעניין אבנצ'יק [ע"ע 494/06 מדינת ישראל  - נציבות המים - קלרק אבנצ'יק (28.3.2007)] כי למבחן הרלבנטיות שני היבטים: ההיבט הצר (או תנאי הסף) וההיבט הרחב.

8.1.  ההיבט הצר (או תנאי הסף) - במסגרתו בוחן בית הדין אם קיימת זיקה ממשית בפועל בין הטענות שבבסיס הבקשה לגילוי מסמכים לבין טענותיו של המבקש בהליך העיקרי. במסגרת זו על בית הדין לבחון האם מתקיימת זיקה בין המידע המבוקש במסמכים שגילויים מתבקש לבין עילת התביעה; האם קיימת תשתית עובדתית לכאורית לביסוס הטענה שגילוי המידע במסמכים המבוקשים דרוש להוכחת עילת התביעה; מהות הזיקה, לאמור חשיבות גילוי המסמכים להוכחת העילה המשפטית או הפרכתה בהליך העיקרי, ותרומתה לענייניות הדיון המשפטי וקידומו; חשיבות הראיות שגילויין מתבקש, לאור טענות הצדדים כפי שנטענו במסגרת ההליך העיקרי; השלב בו מצוי בירור ההליך העיקרי בעת הגשת הבקשה לגילוי מסמכים.

8.2.    ההיבט הרחב -   במסגרתו על בית הדין להידרש לאינטרס הגילוי ומשקלו וכן להשלכותיו של גילוי המידע המבוקש או חיסויו, גם על הציבור ועל צדדים שלישיים. בהקשר זה יבחן בית הדין אם למבקש עניין ישיר, ממשי, ולגיטימי בקבלת חומר המידע; עצמת האינטרס הממשי של המבקש והחשש מפגיעה בזכויותיו המהותיות; מהות הסעד בהליך המשפטי.

9.      ככל שמתקיים מבחן הרלבנטיות, על שני היבטיו, על בית הדין להידרש לאיזון הראוי בין זכות הגילוי לבין זכויות ואינטרסים לגיטימיים המוכרים בהלכה כשוללים גילוי, כגון חסיון סטטוטורי, חסיון מכוח המשפט המקובל, וחסיון מכוח ההלכה הפסוקה. במסגרת זו, על בית הדין לשקול האם קיימת דרך חלופית למיצוי זכויותיו של המבקש, שלא על דרך הגילוי. זאת, תוך בחינת נסיבותיו של כל מקרה לגופו [עניין אבנצ'יק; ע"ע 28222-05-10 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ - יהודה פלצ'י (21.9.2010); להלן - עניין מכתשים]. 

10.  המחלוקת העיקרית בין הצדדים בהליך זה היא האיזון הראוי בין זכותו של התובע לגילוי ועיון במסמכים הדרושים להוכחת תביעתו, דהיינו האינטרס של חשיפת האמת ועשיית צדק,  לבין ההגנה המוקנית לסודיות המידע הבנקאי. בעניין זה נקבע בפסיקתו של בית המשפט העליון כי - 

"ההגנה על סודיות המידע הבנקאי אינה מוחלטת אלא יחסית בלבד, והיא ניתנת להסרה מקום שגילויו עדיף על הצנעתו בשל תרומתו לבירור האמת וחשיבות מיצוי הדין .. לבית המשפט זכות מוכרת לצוות על המצאת מסמכים בנקאיים חרף החובה לשמור על סודיותם, אם שוכנע שהחומר רלבנטי לבירור המשפט, וכי אין דרך אחרת להגיע לחקר האמת אלא בגילויו"

[בע"מ 3542/04 פלוני נ' פלונית (20.6.2005); להלן  - עניין פלוני].   

11.  עוד נפסק בעניין פלוני (פסקה 14 לפסק הדין)  כי -

"במסגרת מלאכת האיזונים בין הערכים המתנגשים יש להבחין בין מידע כלכלי מוגן השייך לבעל דין במשפט, לבין מידע כזה הנדרש מצד שלישי שאינו מעורב בהליך השיפוטי כבעל דין. כאשר המידע הנדרש שייך לבעל הדין, בהתמודדות בין ערך ההגנה על הפרטיות לאינטרס קיומו של הליך שיפוטי תקין, מקבל האינטרס האחרון משנה משקל, בהיות בעל הדין בעל עניין ישיר בתוצאות המשפט. יתר על כן, מן ההיבט הדיוני, ניתן לברר באמצעות בעל הדין לו שייך החומר את מידת החיוניות שבהצגתו, ולבחון בעזרתו האם עשויות להימצא דרכים חלופיות לבירור עובדות חשובות גם בלא הצגת המסמכים המוגנים עצמם. שונה הדבר כאשר המידע המוגן שייך לצד שלישי שהינו זר להתדיינות. במקרה כזה אין מדובר בבעל דין שיש לו עניין בהליך. לעומת זאת, הפגיעה הכרוכה בהצגת חומר פרטי השייך לו עלולה להיות קשה ומזיקה. לפיכך מצבים המתירים פגיעה בפרטיות של צד שלישי על דרך הצגת מידע מוגן הנוגע אליו במשפט לא- לו הם נדירים ויוצאי דופן ביותר. דרישה לגילוי מידע מוגן של אדם שאין לו עניין במשפט תחייב מידת שכנוע רבה בדבר נחיצותו וחיוניותו. אחד המקרים החריגים בהם ניכרת נטייה להתיר הצגת מידע פרטי של צד שלישי הוא מקום שבית המשפט שוכנע כי אפשר וקיימת קנוניה בין בעל הדין לבין הצד השלישי וזיקה קרובה בין השניים באופן שניתן לראות את הצד השלישי, כמעורב, ולו בעקיפין, בהתדיינות".